זייד ואח' נ' בולגריין אייר צ'רטר בע"מ

פסק דין

כללי –

התובענה שלפניי תחילתה בנסיעה שנסעו התובעים, בעל ואישה, לחופשה בבורגס – בולגריה, שם גילו להפתעתם, כי אחת משתי המזוודות שהתכוונו לקחת איתם לטיול, לא הגיעה יחד עימם בטיסה אל היעד. לשיטתם, פנו וביקשו לקבל סיוע בעניין מיד עם גילוי החסר, ואף מילאו בשדה התעופה טופס מתאים, ואולם על אף הבטחות לטיפול בעניין בתוך 24 שעות, הגיעה המזוודה אל היעד רק בחלוף כ – 7 ימים, וכשהיא איננה מכילה את מלוא הכבודה שנשלחה בתוכה.

בהתאמה טוענים התובעים כי נאלצו להוציא הוצאות בקשר עם רכישת פרטי לבוש במקום אליו נסעו, וכי נגרם להם נזק הן בשל עוגמת הנפש, הן בשל הוצאות והן בשל אובדן צמיד זהב שהיה מצוי לשיטתם במזוודה ולא הגיע אל היעד.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העובדה שדרישת התובעים לפיצוי הגיעה אל הנתבעת באיחור ניכר, ובניגוד להוראות סעיף 26 להוראות האמנה החלות בעניין. בנוסף טענה הנתבעת, כי אחריותה מוגבלת בשים לב להוראות הדין בסוגיה, המחילות את אמנת ורשה ופרוטוקול האג, מכח חוק התובלה האווירית, התש"ם – 1980 (להלן: "האמנה"), על המקרה, ולאור העובדה שהתובעים לא הוכיחו את הנזקים הנטענים, לא מילאו טופס הצהרת ערך מיוחד, לא שילמו כל תשלום נוסף לביטוח התכולה המיוחדת, ולמעשה לא הוכיחו טענותיהם.

דיון -

לאחר ששמעתי את הצדדים שוכנעתי כי המזוודה אמנם איחרה להגיע אל תעודתה, וכי זו הגיעה אל התובעים רק בחלוף 7 מבין 8 ימי החופשה המתוכננים. יצויין כי למעשה הנתבעת אף אינה מכחישה עובדה זו.

כן שוכנעתי כי כבר בהגיעם אל היעד, ובראותם כי המזוודה לא הגיעה אל היעד, מילאו התובעים טופס מתאים לדיווח אודות האיחור בהגעת הכבודה בשדה התעופה, עובדה שאף היא למעשה אינה שנויה במחלוקת, ובהתאמה אני קובעת כי בכך מילאו התובעים חובתם לדווח אודות האיחור ולמחות על כך לפני הנתבעת, כפי שיפורט עוד בהמשך. אציין כי עדותם של התובעים ולפיה הובטח להם כי יקבלו מענה לפנייתם זו בתוך 24 שעות לא נסתרה כמו גם עדותם בנוגע לפניה לרשות שדות התעופה בנתב"ג וקבלת מענה לפיו המזוודה נותרה בארץ ותשלח אליהם בתוך 24 שעות.

בנוסף לכל אלו שוכנעתי כי התובעים, לאחר המקרה, ביקשו לקבל פיצוי בגין הארוע ואולם בשל קושי באיתור מען מתאים למשלוח טרונייתם, שלחו מכתב לב"כ הנתבעת רק כחמישה חודשים לאחר המקרה, וכי מכתבם האמור זכה למענה מאת הנתבעת, במסגרתו בין היתר צוין מפי הנתבעת כי משקל המזוודה בהגיעה אל היעד זהה למשקלה במועד המשלוח.

אוסיף על כל אלו ואציין כבר בשלב זה כי לא מצאתי מקום וצורך להכריע בשאלה האם הגיעה המזוודה בחסר, האם תכולתה ניזוקה והאם צמיד זהב אמנם היה מצוי בתוכה ולא הגיע ליעדו בשים לב לכך שאף לשיטת התובעים לא מילאו טופס "הצהרת ערך מיוחד", ולא ביקשו לבטח בסכום גבוה יותר מגבולות האחריות שבאמנה את תכולת מזוודתם. יחד עם זאת אציין כי אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי אמנם נגרמו נזקים כאמור ובמזוודתם חסר דבר מה, שכן אלו לא צירפו כל ראיה לעניין הנזקים הנטענים לתכולה, אף שלכאורה בנקל יכולים היו התובעים לעשות כן, בין בהמצאת עותק מפניה לסוכנת הנסיעות בנוגע למצב המזוודה בזמן אמת, בין בצירוף צילומים מתאימים של הציוד אשר לשיטתם ניזוק ובין בהמצאת ראיות לעניין משקל המזוודה לפני הטיסה ולאחריה.

דחיה על הסף מכח ס' 26 לאמנה –

בפתח הדברים ראוי להבהיר כי הנתבעת העלתה טענה של דחיה על הסף כאשר היא מסתמכת על הוראות אמנת וורשה, ועל הוראות סעיף 26 לאותה אמנה במיוחד.

ככלל, בשנת 1929 נערכה האמנה האמורה, וזו אושררה על ידי מדינת ישראל מספר פעמים ונכנסה לתוקף בישראל, בקשר עם תובלה ממדינה שמנויה בין החברות לאמנה ואליה החל משנת 1950.

בשנת 1993 נערכה אמנה נוספת לאיחוד הכללים החלים בענייני תובלה בינלאומיים, היא אמנת מונטריאול, ובמסגרת הוראותיה נקבע כי הוראותיה יגברו על כל הוראה קודמת (לרבות אלו שבאמנת וורשה) בכל הנוגע לתובלה אווירית בין החברות בה. ישראל הצטרפה ואישררה את הוראותיה של אמנה זו, בנוסף, וזו חלה במערכת היחסים שבין ישראל לחברות האחרות באותה אמנה החל משנת 2011.

אין חולק כי בולגריה חברה באמנת וורשה, ואולם השאלה האם זו חברה באמנת מונטריאול לא נבחנה במסגרת ההליכים בתיק זה, ואיש מן הצדדים לא הביא ראיות לכאן או לכאן. אציין כי בפסיקה שנמצאה הועלתה שאלה זו והובהר כי הצדדים באותו עניין לא היו חלוקים ביניהם בנוגע לקביעה כי אמנת מונטריאול אמנם חלה על מערכת היחסים שם ׁ(בין אותן מדינות כבמקרה דנן), אלא שלא נמצאה עדות לכאן או לכאן באותה סוגיה, ובהתאמה ייערך הניתוח בהתאם לטענות הנתבעת בעניין, קרי בהתאם להוראות אמנת וורשה בלבד, טענות שלא הוכחשו על ידי התובעים.

יחד עם זאת, נדמה כי יש להותיר בצריך עיון את השאלה האמנם ישנה תחולה להוראות אמנה זו במקרה שלפניי, בשים לב לשאלה האם חלה אמנת מונטריאול אם לאו.

סעיף 26 האמור קובע כדלקמן:

"(1) קבלת הכבודה או הטובין ללא מחאה על ידי הנשגר משמשת חזקה לכך כי הטובין נמסרו במצב טוב ובהתאם למסמך ההובלה, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(2) במקרה של היזק, על הנשגר למחות בפני המוביל מיד עם גילוי ההיזק, ולכל המאוחר תוך שלושה ימים מיום קבלת הכבוד, ותוך שבעה ימים מיום קבלת הטובין. במקרה של איחור, תוגש המחאה לכל המאוחר תוך ארבעה עשר יום מהתאריך בו הועמדו הכבודה או הטובין לרשותו.

(3) כל מחאה תיעשה בצורת הסתייגות רשומה על גבי מסמך ההובלה או בהודעה אחרת בכתב שתישלח תוך הזמן הנקוב לצורך מחאה כזו.